בסופו של דבר כולנו רוצים קירבה.
כולנו רוצים להתקרב, אז איך כל כך הרבה פעמים אנחנו יוצרים את ההיפך?
אני רואה על עצמי-
כשאני מרגישה שמישהו ביקורתי אליי, או כועס עליי, עולים אצלי רגשות לא נעימים.
אני מרגישה את הכיווץ הזה בבטן,
ואז מופעל אוטומטית גם הגרעין השיפוטי אצלי, החלק הפגוע והכועס שרוצה לדחות ולהצטדק.
לכן בעיניי כל כך חשוב לטפח את המנגנון הפנימי ששם לב לתגובה האוטומטית שעולה, ומחליט לא לפעול מתוכה, אלא קודם לשים לב לכיווץ, לתת לרגשות הלא נעימים לעלות, בלי לברוח מהם – אבל לנסות לא להגיב מתוכם.
להפעיל את מוח ימין – לעשות מדיטציה, לרקוד, לטייל…
ואז להצליח לפעול מתוך המקום שרוצה בקירבה אמתית ולא רק רוצה להוכיח שאני צודקת.
וגם אם זה מצליח רק פעם ב… זה עדיין ניצחון גדול.
רק אהבה תנצח.