בלוג

אמונות ודפוסים חקוקים בי, בדנא. אני לומדת להתבונן עליהם. 
לברור מה מהם כבר לא שלי ולא שייך לי. 

כך משחררת את הסיפור על הנשיות, הכניעה והשירותית האימהית שמוותרת על עצמה. כמו גבעול שנושר. 

לוקחת אלי את הנשיות העגולה, המצחיקה, החכמה, זו ששרה באהבה ובכאב. לוקחת את תנועות הידיים המדוייקות בליטוף ובבישול, לפי העין. 
לא מוקפד בכלל אבל נובע מידיעה פנימית של תיבול מדוייק ואינטואיטיבי לחיים. 

משאירה את הקלילות ואת הצחוק.

ילדתי הלכה. נשארה האישה.